העולם וסיפוריו

/העולם וסיפוריו
העולם וסיפוריו2018-10-09T12:01:03+00:00
 
הכל התחיל לפני קצת פחות מ900 שנה כאשר פרצו מלחמות המינרל. מספרים שהתקופה שבאה לפניה הייתה תקופה של שגשוג ופריחה, אבל היום זה רק זיכרון רחוק. 
לפני שנתיים מצאנו את הטירה, מחצב המינרל של העיר קאסל פורג'ד שהופיעה משום מקום. עברו רק שנתיים, אך זה מרגיש כאילו גולמו בהן שנים רבות.
 
🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃
פרק 6, מתוך עבודתו של ההיסטוריון מאליבר גוט, "מלחמות המינרל".

"האלים נתנו לנו מתנה בדמות מינרל, ואנו בטיפשותנו ידענו להפיק ממנה רק מוות" –  רוד קיילין הראשון לשמו, מלך האדם הראשון. ידוע כי לעולם שמות רבים, שבטים וגזעים שונים מכנים אותו כל אחד בדרכו שלו. השם הנפוץ ביותר הנהגה ע"י רוב בני האדם בהגיות דומות הוא "ארדנטרו" שזה עיוות של השם שהקדמונים נתנו לו שהמשמעות שלו היא "אדמה זוהרת". מאגדות האלפים העתיקות אנו למדים על תקופה בה המינרל היה מאוד נפוץ וכל עיר גדולה או אפילו עיירה הייתה משתמשת באורו כדי להאיר את רחובותיה ולנהל אורח חיים איכותי. ערים אלו נקראו ערי מינרל. המינרלים הביאו עמם גם קסם וטקסים, ועד מהרה הפך המינרל את הערים למעצמות גדולות ולערי מדינה. השימוש הרב במינרל הביא את בני האדם והגזעים הנחותים, בפי האלפים, לריב על שליטה במינרלים הללו וכאן החלו מלחמות המינרל הראשונות. המלחמות גרמו לחורבן ולהרס ולדלדול משמעותי של המינרלים. כמו כן, הרס המינרלים הוביל למחלות חדשות, מחלות קסומות. אנשים מעוותים נוצרו ויצורים אל-מתים מצאו את עצמם רודפים את ערי המינרל הנטושות. מהר מאוד הפכו המינרלים בפי האנושיים לכפירה ולמעשה כישוף אפל והחלה תקופה של עליית הכהונה והשמדת הקסם ואיתם השמדת סוד המינרלים. היחידים שעוד השתמשו במינרלים היו האלפים, שהסוד נשמר אצלם בחדרי חדרים. לאחר תקופה ממושכת של שליטת הכהונה ומיגור הקסם והאופל, קם מסדר כהונה חדש שהובל על ידי לומנווירו, נביא האור. מסדר לומונווירו טען כי המינרלים הם מתנת האלים, והם מביאים איתם ידע וכוח בלתי מוגבלים לאלו שיצליחו להתחבר אליהם. המסדר היה מאוד קיצוני ומבודד וכוהנים אלו התבצרו בתוך מכרות המינרלים. חלק מציידי הקסם שבאו בעקבותיהם טענו כי הם נשרפו בתוך המכרה במקרה הטוב, או השתמשו במינרלים כדי להתאבד במקרה הרע. לומינוורו עצמו מעולם לא נמצא, אך מאמינים של המסדר ששרדו עד היום טוענים כי קיבל מעמד של אל והתאחד עם המינרלים. עד מהרה הקסם כמעט ונעלם מהעולם ואתו גם המינרלים. מכרות שלמים נעלמו ונהרסו על ידי ציידי הקסם וקוסמים נאלצו לוותר על מקצועם או לעסוק בו מתחת לפני השטח. בערבות השנים הכהונה התפלגה ובלי קסם שיהיה האויב שמאחד אותם התחילו מלחמות הדת שנגמרו לאחר שממלכה רחוקה השתלטה על רוב האזור המוכר. ממלכת צ'אזאר הייתה ממלכה אכזרית ששעבדה את רוב העולם המוכר והשתמשה בבני האדם כדי לחפש עוד מהמינרלים שהתחבאו מתחת לאדמה. הממלכה השתמשה בקסם ובכך הייתה חזקה יותר מהממלכות האנושיות שהיו בארדנטרו, הם השתמשו במינרלים שהצליחו לכרות בעזרת עבדים ויצרו עידן חדש של שימוש במינרלים. הממלכות המשועבדות לא ממש אהבו את ההסכם והתחילו מרדות כנגד הממלכה הצ'אזארית. לימים נקראו המרידות הללו מלחמות המינרל השניות. המרידות הובילו להפלת השלטון העריץ של הממלכה ולהקמתם של ממלכות קטנות ומפולגות. השימוש במינרלים לאחר מלחמות המינרל היה מאוד מוגבל, לא רבים הצליחו להפיק תועלת מהמינרלים כמו פעם ובעיקר השימוש בהם היה להפיץ אור. הקוסמים המעטים שנשארו מהממלכה הצ'אזארית או מהממלכות האחרות שמרו בקנאות על הקסם שלהם ולא הרבו להשתמש במינרלים כלל. סוד המינרלים היה מאוד נדיר ורבים חמדו את המינרלים בשל כוחם הפוליטי. הממלכות שלטו במינרלים, שכרו אותם וניסו ניסויים רבים עליהם כדי להצליח לפצח את סודם. אחד הניסויים הללו הביא עמו אסון גדול שהחריב כשליש מהעולם המוכר. התיעוד מספר כי האסון יצר מכתשים ומדבריות וגרם לאנושיים להתבדל ולברוח לקצוות העולם המוכר. אנו יודעים שמנקודה זו המינרלים נעלמו כמעט מהעולם והסוד שלהם איתם. הרבה אנשים מחוקרים ועד גנבי אוצרות עברו בחורבות הממלכות כדי לנסות את מזלם ולהשיג קצת מהאוצר שפעם היה שייך לאימפריות שחרבו. חלק מהם סיפרו על מפלצות ואל מתים שנמצאים שם ורודפים את המקומות, חלק סיפרו על חזיונות של אור וקדושה, אך שום זכר לסוד המינרלים לא נמצא. היו כאלה שניסו ללכת אל האלפים בתקווה ללמוד את סודות המינרל, אך אלו שמרו על בדידותם בקנאות ולא נתנו לאנושיים להתקרב, יש כאלו שמספרים כי לאלפים יש ספרי היסטוריה שמספרים על מוצאם של המינרלים בעולם, אך למיטב ידיעתי אף אחד לא מצא לכך הוכחה. וכך בשנת 721 נגמרו מלחמות המינרל.
🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂
מתוך כתבו של מרגל חסר שם , מען: לא ידוע. שנת 890.
מילורד, לאחר מאות של שנים של חיפוש מינרלים נדירים באתרי חפירה שונים, וניסיון למצוא את סודם סוף סוף יש קצה חוט. הצלחתי לגלות במצודה עתיקה יומן עתיק של קוסם ממסדרו של לומינוורו. בין השטויות על איש האלוהים מצאתי גם ספרים המתארים בדקדוק את סוד המינרלים האבוד. מצאתי גם מפה המתארת טירה בחלקה הדרומי של היבשת ובה מחצב. ברשותך, אצא לחקור מיד.
🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃
מתוך כתבו של מרגל חסר שם , מען: לא ידוע. שנת 891.
הטירה עומדת נטושה, המחצב במצב תקין. הצלחתי לשים ידי על מינרל. הייתי מבטיח שהשאר יהיו בידנו, אבל ראיתי עוד מרגלים… בוא מיד מילורד. בוא עם כוח גדול.
🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂
השנה היא 893, וככל שאנחנו מעמיקים יותר לתוך הסיפור אנחנו מגלים עוד ועוד מידע. המינרל הכחול שהוצא מתוך המכרה והמינרלים הכחולים הבודדים שעוד שרדו הפכו לסגולים, וכך קרה גם עם המינרל האדום שהגיע ממימד הכאוס בפורטל שלהם. הכל הפך לסגול וכך הוא נשאר, אין לנו מושג איך זה משפיע על הדברים…
 
🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃🍃

מתוך יומן מסע של המצביא קארל השלישי
יום 14, שנת 550 למלה"מ

אדמות הטרשים אינם אזור קל להתהלך בו, צבא צועד בחום הדרומי, שבאופק אין דבר שנראה לעין, אדמה יבשה וריקה. הכוח הראשון שפיקדתי עליו עזב את המחנה ושמנו פעמינו עם בוקר, ארזנו את הציוד והתחלנו לצעוד. האוויר נהיה דליל, ורבים מהלוחמים דיווחו על כאבי ראש. אספקת המים החלה להדלדל ולקראת הצהריים היינו חייבים לעצור ולאגור כוחות. הסיירים דיווחו כי הם יכולים להבחין בעננות גבוהה מתקרבת וכדאי להמשיך הלאה לפני שהגשם יחל. רובנו לא האמנו, בחום הזה, באדמה היבשה שאנו דורכים עליה, אך הסיירים ידעו על מה הם מדברים. האדמה הפכה לבוצית כאשר הגשם הכה והנוף היבש שלמדנו להכיר מביתנו נראה כמו אזור שונה לגמרי. ההרים באופק וההריסות שנותרו מהמלחמה התחילו להגיח כאילו הגענו לעולם אחר – היבשת הכחולה, יבשת המינרל. המקום המקולל שאליו הגיעה האימפריה הצ'זארית וקרעה את הכל לגזרים. לשם כך הלוחמים הגיעו לכאן, לשמור על פיסות המינרל האחרונות במחסנים שאנו מודעים אליהם.

המעבר מאדמה סלעית לאדמה בוצית הוא מאוד מורגש, גם האקלים וגם הסביבה מרגישים שונה. מצאנו מקום יבש, הריסות של עיר מינרל שעד לפני כמה מאות שנים ספורות הייתה משגשגת ובעלת חיים וכיום עיי חורבות. מחר עם שחר נקום ונצעד אל שדה הקרב, לפי הדיווחים אנחנו כבר ממש קרובים…

🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂🍂

יום 15, שנת 550 למלה"מ

קמנו בלילה למארב של כוח מהאימפריה הצ'אזארית. זה היה יותר טבח מאשר קרב. הצ'אזארים תפסו אותנו לא מוכנים בלילה ולא הספקנו להגיב, חלק מאיתנו הצליח לברוח וחלק נלכד והוצא להורג. היה להם מודיעין, היה להם חפץ שהיה בו מינרל כחול. הוא כנראה עזר להם בדרך קסומה ולא ידועה לנו. המצב קשה יותר ממה שחשבנו, אם יש ברשותם ארטיפקטים מהתקופה הישנה והם יודעים לתפעל אותם. מי יודע מה עוד הם יכולים לעשות. ברחנו משם, אחוז קטן מהכוח שבאנו. השארנו מאחור את הציוד ולאחר יום שלם של נסיגה, בעוד אנחנו צועדים על האדמה הבוצית שעוד לא יבשה מהסערה הבחנו עם כוכב ראשון כי חזרנו אל אדמת הטרשים היבשה של עיר הולדתנו, האדמה היבשה והצחיחה שנראה כי טיפת מים לא חלחלה בה. נפלנו על ברכינו – ספק מהוקרת תודה וספק מאפיסת כוחות –  ונישקנו את האדמה. אנחנו בטוחים… באופק המחנה שעזבנו, ואיתו יתר הכוחות… רק המחשבה לספר למפקד על שאירע הכתה בי כמו ברק, הוא לא ישמח לשמוע, חששות הציפו אותי…